איך הכי נכון לקדם אתר? אולי נכון יותר לשאול לא "איך לקדם" אלא "מה מקדם". לא לחפש את פרקטיקות הקידום הכי יעילות, אלא לבדוק מה מקדם אתרים בפועל למיקומים גבוהים – גם כאשר איש לא טרח לקדם אותם.
בניגוד למה שאפשר לחשוב בטעות, אין באמת דרך נכונה וטובה אחת לקדם אתר. הגישה המיושנת והפרימיטיבית שכולם מכירים היא להציף את האתר בקישורים נכנסים (Inbound links), מכל הבא ליד. גירסה קצת יותר נבונה ומפותחת של הגישה הזו, היא להשיג קישורים מאתרים סמכותיים, בעלי תוכן רלוונטי, שמשתייכים לאותה "קהילה נושאית" (Topical community. נחזור למושג הזה בפוסטים עתידיים).
בקצה השני של הסקאלה, אפשר לראות מקדמי אתרים חובבים שמתרכזים אך ורק בשכיחות מילות מפתח. הם מנסים לקדם באמצעות יצירת תוכן רב, לרוב באיכות ירודה, אך עשיר במילות המפתח עבורן הם מקדמים. לעיתים, הם משלבים בין תכנים כאלה לבין יצירת קישורים רבים – שילוב שעובד, במידה מסויימת ולטווח מסויים. עובד, אבל לא "מחזיק".
שתי הגישות בעייתיות. הרבה לינקים נכנסים לא יכולים לשמש תחליף לתוכן (קידום של אתר סטטי שמטווח מספר סופי של מילות מפתח בסופו של דבר יגיע למיצוי). הוא לא ייהנה מאפקט הטריות, לא מהזנב הארוך וגם לא מפוטנציאל הקידום שטמון בקישורים יוצאים. מעל לכל: הוא לא יופיע בתוצאות החיפוש עבור מילים וביטויים חדשים.
כדאי גם לזכור את המנטרה עליה חוזר מקדם-העל אהרן וול (בנאלי אבל מדוייק): תמיד עדיף ליצור תוכן שאנשים ירצו לקשר אליו, מאשר לרדוף אחרי לינקים. לא רק בגלל בזבוז הזמן, אלא בגלל החשיבות של יצירת פרופיל קישורים טבעי (Natural link profile. קריאה מומלצת: What is Deep Link Ratio).
מצד שני, גם תוכן עשיר במילות מפתח עדיין זקוק ללינקים כדי להתקדם (אם כי, לעיתים קרובות הרבה פחות ממה שנדמה). ובכל מקרה, הוא לא פטור מלהיות מעניין והוא יתפקד טוב יותר אם חוויית הגלישה תהיה טובה יותר (כי Google מנטר ומשקלל סיגנלים שקשורים להתנהגות הגולשים באתר). כדאי גם להניח, שאת מה שגוגל "יודע" היום באמצעות מעקב אחר נתוני גלישה (Bounce Rate, PPV, Time on site וכו') הוא ימיר או ישביח בהדרגה באלגוריתמים סמנטיים ש"יבינו" טוב יותר את הטקסטים שלנו ויוכלו לקבוע בסבירות גבוהה האם תוכן מסויים הוא "טוב" או "רע".
כך אנחנו מגיעים למסקנה הלא-חדשה, שעבור מקדמי אתרים היא כבר על גבול הקלישאה: הדרך הכי טובה לקדם היא לשלב בין תוכן טוב לבין לינקים איכותיים. ומה שהכי יפה בכל העניין, הוא שלעיתים קרובות האתרים שמדגימים את השילוב הזה בצורה הטובה ביותר הם דווקא אתרים שניכר שלא נעשתה עליהם עבודת SEO כלל – והם מדורגים היטב.
שתי דוגמאות מתבקשות, בעיני לפחות: חברי יואב לרמן וחברתי שרון גפן, שניהם מפעילים בלוגים שזוכים לפופולריות גדולה ומדורגים גבוה עבור כל ביטוי רלוונטי. אך האם זה למרות או בגלל שאינם טורחים לקדם את הבלוגים שלהם? האם אפשר בכלל "לזייף" פופולריות? נדבר על כך בפוסט הבא.
פוסט מצוין. רוב הדברים אינם חדשים לי אבל השאלה שאתה מעלה בסופו ראויה לדיון מעמיק ביותר, בעיקר בבלוגוספירה הישראלית.
אם הפוסט הזה היה באנגלית, והשאלה הזו הייתה מופנית לקהילה בינלאומית, תשובתי הייתה: בהחלט כן! אפשר לזייף פופולריות, אולי אחליט לכתוב על זה פוסט מאוחר יותר, אבל דוגמא שאפשר לשלוף מהמותן היא הבלוג של ג'ון צ'או (JohnChow.Com).
כשהוא נכנס לבלוגוספירה הרבה אנשים הרימו גבה – הבחור אמנם עם קבלות בעולם הטכנולוגיה והגאדג'טים – אבל לא בבלוגוספירה; למרות זאת: ג'ון התייחס לעצמו מהפוסט הראשון כאל A-Lister, ולא חשש למנות את שמו ביחד עם יארו סטארק, דארן רווז (הסנדק של הבלוגוספירה) ועוד מכובדים.
קשה להסביר את זה היום, אחרי שהבלוג שלו מצליח כל-כך, אבל אני זוכר איך כבר אחרי פוסטים מעטים הצליח ג'ון צ'או להפוך את עצמו לשם-דבר, ומשם הדרך להצלחה הייתה קצרה, וההצלחה שם – עד היום.
זיגמונד
אהבתי את הפוסט ובמיוחד את הקישורים שהכנסת בין לבין (מזל שהמציאו את הטאבים בדפדפן).
הערה קטנה: קצת קשה למצוא את התוכן הכי מעניין בבלוג שלך. אולי כדאי להציג רשימת "הפוסטים הכי מעניינים" או "פוסטים מומלצים".
פינגבאק: מחשבות על מיתוג (ושיווק) בבלוגוספירה הישראלית – הפוסט שהיה אמור להיות | בלתי נקרא | unread.me