ישבתי השבוע בפגישה עם לקוחות פוטנציאליים, שניסו לקבל ממני תשובה לשאלה מתי פרסום בבלוגים או שיווק באמצעות בלוגים הם פרקטיקות מומלצות. פתחתי בזה שעניתי שעליי לאכזב – בדרך-כלל הם לא. אבל במקרה האופניים של צ'רניחובסקי – הפרסום בבלוגים עבד ובגדול.
יש הרבה שימושים מועילים שעסקים יכולים לעשות במדיה חברתית (ואני בהחלט רואה בלוגים כחלק מרכזי ב"מדיה" הזו), אבל בעיקר בזה שיהפכו לחלק אורגני ממנה, לא בזה שינסו להפעיל אותה ולבצע עליה מניפולציות.
אני חושב שפעילות במדיה חברתית בכלל ובבלוגים במיוחד יכולה להיות אפקטיבית מאד, כאשר ה"מוצר" עצמו הוא "חברתי". למשל, כשרוצים לקדם רעיון, אידיאולוגיה או פעילות וולנטרית. מצד שני, אותם בלוגרים שיקדמו במרץ משהו שהם מאמינים בו, עשויים להגיב בסלידה לניסיון של תאגיד לתפוס טרמפ על הפופולריות שלהם ולקנות אותם בשקל.
מה שעובד בכל זאת הוא כאשר תאגיד כנ"ל מוכן ממש לעשות משהו, לתת משהו – ואני לא מדבר על מוצרים חינם אלא על תוכן איכותי חינם, כמו בפרוייקט הבלוגים של אורנג' למשל (שלא במקרה, עומד מאחוריו מישהו שבאמת מבין באינטרנט, חברי גדי שמשון).
זוהי רק דוגמא, כמובן, ויש דוגמאות טובות נוספות – אפילו בישראל – לשימוש נכון בבלוגים בפרט ובמדיה חברתית בכלל למטרות עסקיות. כל מקרה לגופו. אבל ככלל, סיכויי ההצלחה גדולים יותר כשהכל מונח על השולחן, בלי התחכמויות וניסיון להסוות שבעצם יש מטרה מסחרית. אם אתה מתכוון לסמוך על רצונם הטוב של אנשים עדיף שתבוא עם ידיים נקיות.
הצד השני של ה"מחלה" הוא עודף הארגונים שמנסים לגייס בלוגרים, רצוי במספרים גדולים, כדי לקדם את המטרות שלהם. אני עצמי מקבל 3-4 פניות בשבוע בנושא, ולמרות שעם חלק מהגופים שעומדים מאחורי הפניות אני מאד מזדהה, באמת שאי אפשר להתייחס להכל.
בכל אופן, גם הגישה של "להביא המון בלוגרים" היא שגויה. כל מקרה לגופו, כבר אמרתי? השבוע, קיבל אייל צ'רניחובסקי (כך הוא מאיית) חזרה את אופניו שנגנבו בתל-אביב לפני כשבועיים. הרחבתי על כך כאן. נדרשו לכך שני פוסטים ושלושה בלוגים – נסו רק לחשוב איזה תקציב פרסום היה צריך כדי למצוא זוג אופניים עם קמפיין בערוצים הרגילים.
מדוע ה"קמפיין" לאיתור אופניו של צ'רניחובסקי הצליח? בגלל החפיפה הטובה בין קהל היעד שלו לבין הקהל הטבעי של הבלוגים בהם פורסם הסיפור שלו; ובמידה רבה בגלל שאף אחד לא ניסה להרוויח על חשבון אף אחד אחר. למעשה, צ'רנחובסקי היה מוכן לשלם פרס כספי למי שיחזיר לו את אופניו האהובים, שבנה בעצמו עד לבורג האחרון.שלא במפתיע, הגולש שמצא את האופניים בכלל לא היה מעוניין בפרס.
שלום שוקי,
אני מודה ומתוודה. הסיבה העיקרית שהחלטתי לפתוח בלוג היא בסופו של דבר לשים בו פרסומות.
לאחר שקראתי מספר מאמרים, הבנתי שאני צריך לספק תוכן מתחדש ו"איכותי". אין לי מושג בדיוק מה זה תוכן איכותי. כרגע אני מספק תוכן חדשותי ונכון להיום זאת ההגדרה שלי ל"איכותי".
אני ממש בראשית דרכי. כמובן שהמסקנה שלך לא מסבה לי נחת וגורמת לי לפקפק שוב בדרכי.
האם אתה באמת חושב שאין סיבה אמיתית לבנות על הדרך הזו – כתיבת בלוג והשמה של פרסומות Adsense וכדו' בדפי הבלוג.
הבנתי שזה עסק לא פשוט, הנושא אותו בחרתי הוא לא יהרג ובל יעבור מבחינתי ונתון לשינוי.
מענין אותי מה אתה חושב.
תודה.
מיסטר – בקלות יכולת להטעות אותי, כמו שאומרים. בכל אופן, העלית שאלות טובות.
ראשית, אנחנו מדברים כאן על כמה דברים שונים:
א) שימוש בבלוג כדי לשווק מוצר, שירות, חברה או רעיון.
ב) שימוש בבלוגרים כדי לשווק אחד מהנ"ל.
ג) בלוג (או תוכן בכלל) שנוצר כחלק מהפעילות השיווקית של חברה.
ד) בלוג כמוצר תוכן.
מה שאמרתי בפוסט הוא שלדעתי (א) ו(ב) עובדים טוב יותר כשאין מטרת רווח ופעילות כמו (ג) היא יותר הגיונית בעיני לעסק. אתה מדבר על (ד), על ליצור בלוג כמוצר תוכן – כמו מגזין או אתר תוכן מסחרי – וזה סיפור אחר לגמרי.
אפשר לעשות כסף מבלוגים. קשה יותר לעשות כסף מבלוג בעברית שעוסק בנישה ופונה לקהל קטן (כנראה), ובמיוחד שהוא מאוחסן ב-Blogspot. אדסנס, נכון לעכשיו, הוא כלי שקשה לעשות ממנו כסף משמעותי באתר עברי, כי יש פחות קוראים, פחות מפרסמים ופחות עמלות.
כדי להרוויח משכורת אחת מאדסנס, צריך בדרך-כלל מאות אלפי עד מיליוני חשיפות (דפים נצפים) לחודש. בתחומים מסויימים ובאנגלית, אפשר גם עם פחות, אבל בכל מקרה אנחנו מדברים על תנועה גדולה.
מצד שני: אדסנס הוא לא כלי הפרסום היחיד היום – יש תוכניות PPC אחרות, יש תוכניות שותפים ואם לי ספק שבעתיד נראה גם בישראל הרבה מפרסמים שירצו להופיע בבלוגים ויהיו מוכנים לשלם תמורת חסויות ומודעות.
כמובן, כשכותבים בלוג על מוזיקת שנות 80' כדאי לחשוב האם זה תחום שיהיה בו אי פעם מספיק כסף של מפרסמים – בהנחה שמודל הרווח מבוסס על פרסום.
מודלים אחרים של רווח יכולים להיות קשורים למכירה של מוצרים דיגיטליים (כמו ספר דיגיטלי על מוזיקת שנות ה-80') או מוחשיים (כמו אוסף של מוזיקת שנות שמונים על DVD), להענקת שירותים במקוון (כמו איתור גירסה נדירה של אלבום) ובטח עוד דברים (אני עם מיגרנה).
האמת, גם אני הבנתי שהשוק הישראלי עדין קטן מאוד, ואני באמת שובר את הראש בניסיון למצוא נישה שמצד אחד יש לה ביקוש גדול ושמצד שני עדין לא נטחנה עד דק ברשת (וזה כמעט בלתי אפשרי – כי יש עוד מיליון חכמים ממני… ).
בסופו של דבר החלטתי שהאתר הנוכחי יהווה אתר עליו אני אנסה להתגלח בנושא הקידום שלו ולהכיר יותר את הנושא. האמת – כבר הגעתי למבוי סתום. יותר מאשר להוסיף פוסט כל יום יומיים אני לא יודע כבר איך לקדם אותו. אפילו את המילה "שמונים" קשה לי לדחוף לכל פוסט בלי שזה יראה מלאכותי….
גם אין הרבה פורומים בנושא בהם אפשר לקדם את הבלוג.
בכל מקרה תודה על חוות הדעת, זה יוסיף לי מאוד בשיקולים כיצד להמשיך.