לפני כשלושה שבועות יצא לדרך קמפיין עמלות הבנקים של המועצה הישראלית לצרכנות. נפל בחלקי הכבוד והעונג להיות מעורב בפעילות האינטרנט של הקמפיין, עליה אני מתכוון לספר ולעדכן כאן מדי פעם, במהלך השבועות הבאים. זה עלול להיות אחד הקמפיינים הכי חשובים בהם לקחתי חלק.

הקליקו כאן לגירסה המקוצרת של הפוסט

זהו ללא ספק מקרה קלאסי שבו העגל רוצה לינוק יותר משהפרה רוצה להניק – ואני מדבר, כמובן, על העובדה שהמאבק בעריצות וחמדנות הבנקים בישראל, הוא בעיניי ממש בבחינת מלחמת קודש. אני להוט לעניין ממש כמו לקוחותיי, המועצה הישראלית לצרכנות – חבר'ה מצויינים, עם אג'נדה ואומץ לב, ולב, ותקציב לא גדול.

אבי נהג לומר לי, עוד כשהייתי ילד, שהבנקים הם הגנבים הגדולים מכולם. מאוחר יותר, התוועדתי אל אמרת השפר המחודדת של ברטולד ברכט: "מהו הפשע של שוד בנק לעומת הפשע של בעלות על בנק" (ראו הרחבה בפוסט הוותיק הזה). מילים כדורבנות, אין ספק. לא צריך להבין אותן באופן מילולי מדי – but the sentiment is true, כמו שאומרים.

ייתכן שבמציאות חליפית – או בארצות אחרות – ישנם אי אלו בנקים שמתנהלים בהגינות וביושר. הבנקאות הישראלית, מכל מקום, היא הכל חוץ מזה. היא חסרת מצפון ומושחתת והיא מנוהלת כקרטל (כך אומרת הממונה על ההגבלים העסקיים), רודפת את החלשים ומוחלת לחזקים. מוחקת חובות למיליארדרים ורודפת אנשים קשיי יום על חובות של שקל וחצי. לפחות אחד מהבנקים, על-פי תחקיר ערוץ 10, גם עשה הכל כדי לא לשלם לניצולי שואה את הכספים המגיעים להם. אלו הם פניה של הבנקאות הישראלית. לשלם לי כדי שאלחם בהם? You must be joking.

למה קמפיין נגד עמלות עו"ש?

יש הרבה דברים פסולים שהבנקים עושים, מהם רבים מהם קשורים לעמלות. למה דווקא עמלות העו"ש? כי אלו עמלות שמי שהכי ניזוק מהן הוא מי שיש לו הכי פחות כושר מיקוח מול הבנק – החלשים. כי אלו עמלות שלא ניתן להימנע מהן, גם אם אתה אדם שעבורו מאות שקלים בשנה הם סכום משמעותי.

אין עמלות כאלו בכמעט אף מדינה מערבית, מסיבה פשוטה: לבנקים יש אינטרס שנפקיד את הכספים שלנו בידיהם, כדי שיוכלו להלוות אותם. בענף בנקאות שיש בו תחרות העמלות הן מהוות גורם מעכב ולכן התחרות שוחקת אותן עד שהן נעלמות. לעומת זאת, כאשר יש קרטל, אין צורך להיות תחרותיים ולכן הבנקים בישראל יכולים להרוויח פעמיים – גם ממי שמפקיד את הכסף וגם ממי שמקבל כסף כהלווה. במקום לבצע את תפקידם, לשמור על כספנו ולהעניק באמצעותו אשראי, הם מכרסמים בו בדרכי עורמה ובתחשיבים מסובכים שאיש לא מבין.

אז נכון, עמלות העו"ש הן רק סימפטום של מחלה קשה יותר אבל הציבור – ובמיוחד השכבות החלשות – לא צריכים לחכות עד שהמלחמה בקרטל תסתיים. אם נדרש חוק כדי לנצח את השיטה שלהם, שמאפשרת להם לנפח את העמלות עוד ועוד, אז שיהיה חוק.

יום אחד אולי יהיו בישראל גם יועץ משפטי עם שיניים, גם מבקר מדינה עם ביצים, גם סמכויות אמיתיות לממונה על ההגבלים העסקיים, וגם פיקוח על הבנקים – כמו שצריך וכמו שדורשים החוק והתיאוריה הכלכלית. פעם אולי גם תהיה לנו הנהגה כלכלית נבונה ומאוזנת יותר ויתקיים החזון של מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". זה לא המצב היום.

החובה האזרחית שלנו היא קודם כל להשמיע את קולנו. כי אם נחכה שמישהו אחר יילחם בשבילנו לא נגיע לשום מקום.

המאבק לביטול עמלות העו"ש הוא מאבק עקרוני, הוא מאבק שאפשר לנצח בו, והוא מאבק שניצחון בו יחזיר לנו ולכל לתושבי ישראל מיליארד שקלים כל שנה. תראו בזה את המיליארד הראשון.

איפה חותמים?

אם כל מה שאתם רוצים זה לצרף את קולכם ללמעלה מ-700 אלף (!) אנשים שכבר חתמו על ה"עצומה" * עכשיו: הקליקו כאן.
(* טכנית, זו לא עצומה אלא מנגנון שמאפשר לכם לשלוח אוטומטית מכתב הזדהות לח"כים. העסק רץ ברשת כמעט שנתיים לפני שהתחיל הקמפיין הנוכחי, עם רוח גבית של הצעת חוק).

איך אוכל לעזור ב-5 דקות מזמני?

יש הרבה דברים שבהם אתם יכולים לעזור, וכל דקה שתקדישו לעניין תהיה שווה את משקלה בזהב. אז מה אכפת לכם – הקדישו לזה 5 דקות. אולי אפילו רבע שעה. הנה כמה הצעות (כל אחת תבזבז לכם לא יותר מ-5 דקות מהחיים. שווה):

• היכנסו לדף הפייסבוק. הירשמו כ"Fans" והפיצו לחברים שלכם (Suggest to friends). עשו גם Share.
• כיתבו פוסט בבלוג שלכם. אתם לא צריכים לומר בו דברים מעמיקים – הביעו הזדהות והפנו את הקוראים שלכם, ועודדו אותם להפיץ הלאה.
• הפיצו בדואר אלקטרוני. שילחו כמה אימיילים, לקבוצות של בני משפחה, חברים, חברים לעבודה. כיתבו בצורה אישית, לאנשים שאתם יודעים שאכפת להם. דברו אל לבם.
• רוצים להתנדב? צרו קשר.