מהו סוד השיווק הויראלי? האם יש סיכוי לסרטוני יוטיוב שאורכם יותר מדקה? האמנם, אשרי הגפרור שהצית להבות? וגם: על "היחידה לחקירות חומוס", הסרט החדש שיטלטל את המדינה.

מעולם לא אהבתי את שימוש-היתר שנעשה בביטוי "שיווק ויראלי". במשך השנים, ראיתי מקרוב התרחשויות אינטרנטיות בודדות שניתן לכנותן "ויראליות", והרבה יותר מדי מקרים בהם אנשים בחרו בויראליות כהסבר – משום שלא ידעו להסביר אחרת או משום שניסו למכור משהו.

"היחידה לחקירות חומוס". כשהחומוס יצא מחוץ לחוק.

לפעמים זה מזכיר קצת את תקופת הבועה בהייטק.

בהסתמך על סיפורי הצלחה שחלקם כנראה מפוברקים (ראו למשל פרשת "אינדונזיה גייט", שגרמה מבוכה לראש הממשלה), מאמינים יותר מדי אנשים שאם רק ירצו מספיק, או ישחקו את המשחק נכון, הם יעלו על הרכבת הויראלית שתקח אותם למחוזות ההצלחה.

יש כאלה שמחפשים את "הנוסחא" או טוענים שכבר מצאו, אחרים טוענים שהכל עניין של מזל. יש את אלה שמשתמשים בבוטים ובספאם כדי לנפח מספרים, מה שכמעט תמיד נגמר רע.

הניסיון מוכיח שכולם חכמים יותר בדיעבד, ושגם מי ש"עשה את זה" לא תמיד יודע להסביר איך.

דפני ליף, למשל – הרי אף אחד מהחכמים שיודעים לומר מה עשתה נכון ומה לא, לא ידעו לחזות את הופעתה או לנבא שהודעה על הקמת אוהל ברוטשילד ב-14 ליולי היא הגפרור שיצית את מחאת ההמונים.

שיווק קוליפורמי 101

אני די משועשע מהביטוי "שיווק קוליפורמי", שהמצאתי בשביל הפוסט הזה, אבל מעבר לדאחקה יש כאן עניין רציני שעוד אקדיש לו בוודאי מקום בפוסטים עתידיים. בינתיים: היסודות.

בהקשר של SEO, ולא רק, אני מוצא את עצמי אומר לאנשים לעיתים יותר ויותר קרובות ש"אין דרך אחת להגיע למקום הראשון". וזו, אם תרצו, תמצית הרעיון הקוליפורמי. כשפועלים במסגרת של משאבים מוגבלים ורוצים לגדול, אין שום היגיון בלעשות את מה שכולם עושים. להפך – במקום לעמוד בסוף התור עדיף לחפש איפה אין תור בכלל. זה פחות לעשות-מחקר-מילים-טוב ויותר ליצור משהו חדש ולהיות הכי טוב בו. לעשות משהו טוב ולהתמיד.

אני חושב שזה בדיוק מה שעשו, לאו דווקא באופן מודע וכל אחד בדרך אחרת, בלוגרים כמו יואב לרמן, יהונתן קלינגר, עידו קינן, שרון גפן, גל מור, יובל דרור, רוני גלבפיש, שלום בוגוסלבסקי, יוסי גורביץ ונוספים (הרשימה ארוכה. מפאת קוצר היריעה אצטרך להתחנף אליהם בפוסטים עתידיים). ואם עליי לומר מה משותף לאנשים הללו, כנראה שהדבר שבו אבחר הזה הוא שהם לא מרבים להתפשר על הדברים בהם הם מאמינים.

מאותם מקומות בדיוק, אני חושב, הגיע "היחידה לחקירות חומוס", סרטו החדש של ערן ורד שבו עבדכם הנאמן, שלא באשמתו, מגלם דמות מרכזית. זהו "סרטון" יוטיוב באורך של 12:58 דקות – פי 26 בערך מהסרטון הויראלי הממוצע. וזה, בפשטות, כי הוא לא ויראלי – הוא קוליפורמי. אל תחמיצו: