איך מלחמת החומוס הכניסה אותי ל-CNN

מלחמת החומוס, מערכה מתוזמנת וממומנת של יחסי ציבור, הפכה אותי בשבועות האחרונים למרואיין מבוקש בתקשורת הזרה. מבול תקשורתי כזה לא נפל עליי מאז יום לכתו של אבו חסן זצ"ל מעמנו.

חומוס רודף שלום אצל אבו טאלב ברמת-גן"מלחמת החומוס" בין ישראל ללבנון היא לא רק אחת המלחמות הכי סימפטיות שזכורות במזרח-התיכון, אלא גם אחד מתרגילי היח"צ הכי מוצלחים בהיסטוריה.

פאדי עבוד, יו"ר התאחדות התעשיינים של לבנון והאיש שעמד במרכז הקמפיין הזה, גרם לכך שאלפי כלי תקשורת ברחבי העולם יכתבו באותו משפט את המילים "לבנון" ו"חומוס", ובזה בעצם עשה את שלו.

כן גינס, לא גינס – התעשיינים הלבנונים ימכרו ב-2010 יותר חומוס בקופסא, זה בטוח (ואם אינכם מכירים את הסיפור הקליקו על הלינק בתחילת הפיסקה הראשונה).

אישית, בתור העורך של שני כלי התקשורת היחידים על הפלאנטה שעוסקים בחומוס (חומוס להמונים העברי ו-The Hummus Blog האנגלי), זכיתי לתשומת לב ופתחון פה חסרי תקדים, אותם כמובן ניצלתי ללא בושה כדי לקדם את האג'נדה החומוסאית הפרטית שלי. מכיוון ששתקנות אינה אחת ממעלותיי, דיברתי על הנושא איפה, כמה ועם מי שרק ניתן לי.

בהתחלה הזמינו ממני טור על הנושא ל-ynet. אחר-כך ראיינו אותי לכמה עיתונים ותחנות רדיו מקומיות. בהמשך לרשת הצרפתית French 24, לכמה עיתונים ואתרי אינטרנט אמריקניים, לעיתון סיני ולסוכנות הידיעות AFP – שפרסמה כתבה שהופצה בסינדיקציה למאות כלי תקשורת, מאל-ערבייה ועד Yahoo News, מהקריסצ'ן מוניטור האמריקני ועד ל-The Hindu ההודי. להמשיך לקרוא

5 דקות מזמנכם: קמפיין עמלות הבנקים

לפני כשלושה שבועות יצא לדרך קמפיין עמלות הבנקים של המועצה הישראלית לצרכנות. נפל בחלקי הכבוד והעונג להיות מעורב בפעילות האינטרנט של הקמפיין, עליה אני מתכוון לספר ולעדכן כאן מדי פעם, במהלך השבועות הבאים. זה עלול להיות אחד הקמפיינים הכי חשובים בהם לקחתי חלק.

הקליקו כאן לגירסה המקוצרת של הפוסט

זהו ללא ספק מקרה קלאסי שבו העגל רוצה לינוק יותר משהפרה רוצה להניק – ואני מדבר, כמובן, על העובדה שהמאבק בעריצות וחמדנות הבנקים בישראל, הוא בעיניי ממש בבחינת מלחמת קודש. אני להוט לעניין ממש כמו לקוחותיי, המועצה הישראלית לצרכנות – חבר'ה מצויינים, עם אג'נדה ואומץ לב, ולב, ותקציב לא גדול. להמשיך לקרוא

מהו, באמת, SEO

כן, האמת היא שקצת נמאס לי שאנשים מדברים בידענות מעושה על תחום שהקדשתי שנים מחיי כדי ללמוד אותו. פעם אחת ולתמיד – מהו SEO ומה איננו ומדוע מה שראינו בתחום הזה הוא רק ההתחלה.

אני כותב את הפוסט הזה אחרי שקראתי את הפוסט "שבע מגמות חדשניות בתוכן אינטרנטי", שפורסם ב"חורים ברשת" של גל מור. גל הוא חבר ואת שלומית הברון הכותבת (בשם חברת Netwise) אני מכיר מרשימות (ומערבי קריוקי. עזבו סיפור ארוך), אז הכל בחברווות. בכל אופן, אני חושב שכנות תהיה הפעם במקום – גם כשמדובר בחברים, לא מזיק להעיר להם כשהם מדברים שטויות מרגיזות.

על מה יצא קצפי? על סעיף 7 בפוסט:

7. מי צריך SEO?!
אחרון אחרון חביב הוא ה-SEO, וכאן כן אחטא בחיזוי וניבוי בהסתמך על מגמות שנשמעות ברשת לאחרונה הטוענות שה-SEO כמקצוע עומד לאבד מחשיבותו. כמובן שכולנו עדין נרצה שהאתרים שלנו יעלו ראשונים בתוצאות החיפוש אבל מנועי החיפוש עצמם יהפכו לחכמים יותר ויתבססו על תוכן ושימושיות ופחות על טריקים ושיטות לקידום אתרים. בנוסף – אנשים יחפשו יותר ויותר תוכן שיש עליו המלצות ויקבלו קישורים מחברים שלהם בטוויטר ובפייסבוק ופחות באמצעות חיפוש במנועי החיפוש.

עכשיו, רק כדי להכניס דברים לקונטקסט ולמקד את הדיון – אני היום במצב של "רשימת המתנה". הביקוש לשירותי SEO עולה על ההיצע ואני עצמי מתחיל לחשוב ברצינות לגבות תעריפים גבוהים יותר. במילים אחרות: אני לא מרגיש שהפוסט של שלומית מאיים על הפרנסה שלי, גודע את מטה לחמי, מסכן את מצבי החומרי – והוא אפילו לא פוגע לי באגו (האזור הכי ארוגני ורגיש אצל רוב מקדמי האתרים, אגב). הוא סתם מעצבן. להמשיך לקרוא

צורה ותוכן – מה עושה אתר אינטרנט טוב

מנטרות התוכן האיכותי נכונות כתמיד, גם אם הן כבר הופכות לקלישאה. אבל מה שהיה נכון תמיד ונכון עדיין, הוא שאף אחד לא אוהב לגלוש באתר איטי, שנראה רע ושמנסה למכור לו באגרסיביות. לא רק תוכן, גם הצורה, חשובה להצלחה של אתר אינטרנט.

דודי מאלקטרו קידום אתרים פרסם בבלוג שלו בקפה את הפוסט איך להחריב אתר אינטרנט ב-10 צעדים פשוטים. זהו טקסט משעשע שמציג בצורה יפה כמה מההרגלים המגונים של בעלי אתרים שמבריחים גולשים במקום לשמור אותם.

האירוניה הגדולה בעיני, היא שלמרות שנראה שהתיאורים של דודי מבוססים על ה"מוסכמות" המקובלות באתרים קיקיוניים, כמה מהאתרים הגדולים בישראל דווקא נעשים דומים להם יותר ויותר ככל שעובר הזמן. על כמה מהם אפשר לומר כבר היום שהם נראים רע, לא נוחים לגלישה, ומציקים לגולש במגוון דרכים במקום לשרת אותו. יותר מדי היבריס ורדיפת בצע יש ברשת הישראלית.
להמשיך לקרוא

המלחמה האבודה של רון חולדאי בחופש המידע

עיריית תל-אביב יפו מסרבת למסור את נתוני תקציב העירייה בפורמט שיאפשר ניתוח וחקירה. זה לא מנוגד לחוק חופש המידע, אבל בוודאי מנוגד לרוח החוק. אבל הפעם חולדאי וחבריו מתמודדים עם כוחות חזקים מהם.

"המידע שואף להיות חופשי". את האמירה הזו, שעומדת בבסיס התיאוריה של חופש המידע, כבר היה מי שפסל כרעיון רומנטי של מהפכנים בגרוש – אבל זה לא שיקף דבר מלבד בורות. המידע שואף להיות חופשי והוא שאף להיות חופשי תמיד; הרעיון הזה איננו צאצא של ההשקפה הליברלית, של ההומניזם, של הדמוקרטיה או של כל רעיון אחר שהביאה העת החדשה. הוא עתיק יומין. החכם באדם אמר "עוף השמיים יוליך את הקול". היוונים סיפרו את הסיפור על קני הסוף ששרו את סודו של המלך מידאס. למרות זאת, עד ימינו, ישנם חמורים שחושבים שיצליחו להסתיר את אוזניהם. להמשיך לקרוא